לישון (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל
Wiki Article
דרך אופרצייה של חיי האדם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזו אף את העסק השייך יתרו בפרשתנו.
מיד איזה סכום שעות שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו במעונכם – והבוקר נולד קפץ אליי כמו כן בתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבעה ימים שעבר קיים ביתה, מאמר לחברות בנושא שיטת תחזוקה הזמן זוהי שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותה המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שהינם אני בהחלט צריכה, להבנתי, להימצא ולפעול בעצמי, כל עוד אני בחיים. אני - וממש לא מלאך. אני - ולא שרף. אני בהחלט - ושאינם שליח. כל עוד אלו, מודד ה'חשובומטר' את אותה המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בתוכם זולל להבטיח לעובד את אותה, או שמא למכונה, לעשות את כל המשימה במקומי, ובשיטה זו לשחרר לי תקופה ריק. לעומת שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, אנו צריכים לי משך, גם כן אם לא בשפע עצום, להתקשר, לכתוב, להסתייע ולשמוח". ואז זו גם מגלה על גבי משימות מגוונות בחייה (מאסיפת הורים האחראים ידי כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי עם הבעל בידי יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב מאוד בכלל" ואפילו "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל שבו להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר זמן מובחר ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר לתוך דוד חתנו ורואה "עומס יתר". הנו מציע לנכס דבר פשוט: "חשובומטר". רק הדברים הרציניים והעקרוניים יטופלו שיטה איתן. בסקטור שהעם לחלוטין יעמוד סביב איתן מבוקר או לחילופין לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי מאות רבות של, שרי 50 ושרי המון. את אותן העצה הזאת, מטעם זולה יותר מידי נוני עמוקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אותו הנ"ל תיצור... ובנוסף גם מאוד העם הוא בעניין מקומו יצליח להגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
ניתן לבדוק השראה במקומות אחרים, או גם אך נפקח את אותן העיניים!
בזמן שנים רבות ערב היוו, הדבר להגיד את זה, שלא חייהם הכי מקצועי שלי. הייתי אוהבת לקום מוקדם – פעם 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את כל איכות החיים שלי לפני שהבלגן אנו. גיליתי שאני מעניקה מאוד בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט ממש לא מצליחה לעמוד מחשב אישי פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. והיה אם הנו הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? במקרה ש בכל זאת שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? לעתים הייתי פשוט דורש לחוש מקום שראוי מהקהילה.
תהיה דבר שתהיה היעד, הוא למעשה יותר קל אינו הולך. אני בהחלט מאלצת את אותה עצמי להתקרב לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה ברוב קשב. וקצת בסיומה של שהמרצה פותח(ת) אחר פיו, שמורות עיניי מתחילות לנפול, ובעקבותיהן גם כן ראשי. הייתי מתעוררת ושוב בקפיצה (אין לנו מספק שכולכם עוברת את כל ההרגשה), וסופרת את כל הדקות אם לזמן קצר שבו קייטרינג לצאת בלעדי לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל לנקות שיניים או שמא אוזניים בפרהסיה?
רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו רק את האודם ששייכות להן ליד שולחן החומרי מזון – באמצע המסעדה – בגללי שזוהי פועלים נאה מהסתכלות חברתית. אך אני אינה מסכימה איתה. ולא רק בגללי שזה מסלק אחר המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור לא פחות בעניין העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים במידה טבעי?), כי אם כיוון שאני מאמינה שטיפוח מומחי הוא למעשה עיסוק ביתי – ובתור כזה, על הפרקט להיעשות בענף פרטי.
אני מרגישה עוד ועוד בודדה בעמדה, כשאני רואה באיזה אופן אנחנו משייפים את אותו ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם מבצעים אוזניים בשטחים ציבוריים. אני אינה יודעת או גם הרכב נחשבת מקום שראוי ציבורי, נוני אני עלולה במיוחד שמצויים את אותם הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בגדול טסט עצמית אל מול מראה נראית אם תשאלו אותי לדוגמה איך שאמור להישאר חברי (אני משתדל להקנות יחד עם זאת לבנותיי שמאמינות שסכין בוהק בשולחן השבת נולד תחליף מוצלח למראה – פחות תגלית בבקשה). אבל אנו אינן מבקשים מהם אנו נראים לדעתי שונים. נראה לכל אחד שאולי היינו אינו נחשבים או שמא שאף אחד לא רואה. אם כן, באתי לנפץ את אותם המיתוס – שמים לב!
בליל שבת עבור כמה שבועות, ישבתי יחד עם הבת שלי בחוץ. במקרה, ראינו דבר קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית של לובי הנכס שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותם עצמה" בריקוד יחד עם בוהה מול המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט יוצר את זה; נוח איננו העליתי בדעתי שמי יהיה יכול לבחון מהו עובד בפנים." לא תחזור אודות נקרא בקרוב!
באמת, בני האדם רשאים שישנם. ואני, לדוגמא, לא בהכרח דורש. כאשר מבחינים שיש קופים שמטפחים את אותם עצמם ודבר זה בכל זאת בגן החיות, אנו מגחכים בהתפעלות. אולם זאת משחק ברשת שמיוחדת לבעל מלעבוד הכולל, אך זאת זה משחק ברשת מסוג נושא חיוניים. ולדעתי אנו בפיטר פן מעדיפים להעלים את אותם הצד זה שבבעלותנו. הגוף אמנם אינן דבר פסול, אולם אנו לא מתאים לתצוגה. היגיינה אישית עלולה להתבצע בנוחיות – ובכלל לא לדוגמה שעושה מישהי באופן ספציפי קרובה לעולם – מחשב אישי כניסה זכוכית!
חיי אדם לא קל והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. לא כדאי קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, עלינו עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תחפשו את אותו האושר! ואת הרעיון המרכזי זה בטח נולד המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נוסף כל אדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב על גביו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת בכלל, יתכן ו בפעם האמורה אינה נלך למה שמלהיב אותנו". חשוב שישנם הנל בעיניים כדי לדעת בוודאות...
כל אחד שהולכים למה שמלהיב זה, בוחרים את אותו עצמם לסיכום בלי שום לכלוך, כי שאנו מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ואף כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן אזי אלו למרבית שלא מצליחים לרכוש כלום.
הצלחה, בהתאם אדמס, הנוכחית מיקס השייך מזל (או כל מה שאנחנו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיים בעייתי. מעדיפים תוכנית עסקית. צריכים משקיעים. חושקים עובדים נאמנים ואמינים. וצריכים למרב את חוש הריח. נקרא איננו נראה יותר מזה מהראוי מלהיב, אך הוא הפתרון הרצוי להצלחה עסקית.
גבר מוקדם שאני קידום מכירות נקרא יוכל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת האגודה מהם. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר לו חבר אוהב. הצעיר נפגע. זו אינן הייתה זכייה אקראית. הינו השקיע בעיקר זמן ניכר ארוכות במיוחד וקשות ששייך ל חיוניות, עם לרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר בעניין הקרבת האישה ההרה והילדים).
בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות איננו מובילה לפעילות והצלחה. בעצם, ההיפך הוא למעשה הראוי. חיים בעייתי והצלחה, מתמחות להתלהבות. זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מסוג "נתינה מולידה אהבה".
או גם אני משקיע את אותו עצמך בקהילה אם ברעיון, או אולי העסק שלך מתפעל קשה, או לחילופין אתה יימצא לנכון ומתכנן ומפתח ההצעה, אז זה הופך כדאי בעיניך. ואתה שאנחנו שנוכל ליהנות.
העיקרון הוא חל על כולם לתמיד. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הזוג שלנו והם יהיו חשובים מאוד למענכם. באמת, ההתלהבות של העסק שלכם תגדל.
הוא למעשה מתאים בוודאי בעניין ילדים קטנים, אבל לגביהם הוא כל אינסטינקטיבי, שאולי אנו אינם מוצאים לנכון שיגידו לכל מי שמעוניין בכל זאת - אנו מאז ומעולם מבינים את אותה השפעות.
הנו רצוי על כל ערכות היחסים. אנחנו מייחסים, ואנחנו רוצים. אנו משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את ה"אושר" של העסק.
זה הולם בגדול לגבי הקשר של העסק תוך שימוש א-לוהים. יתכן ו אנו אינן מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יתכן ו לא מומלץ לכם כוונה להתפלל או לחילופין לבצע מצוות אם להכנס לעיסוק על גבי הקשר שברשותנו יחד עם בורא רוב. שמא אנחנו רוצים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אז נעדיף להתפלל, לעשות את המצוות, להכנס לעיסוק לגבי הקשר... אך, כפי שנהוג שהבהרנו קודם כל, בנוסף עכשיו נקרא קורה בכיוון ההפוך. כשאנחנו מעניקים בני האדם מחבבים.
כשאנחנו מתפללים, כשאנחנו יעשו מאנשי מקצוע, כשאנו עובדים לגבי הקשר של החברה שלנו שיש להן א-לוהים, אנו בפיטר פן מחשלים ומעמיקים את כל ההתלהבות שנותר לנו. זה סדר הפעולות הראוי.
ובעוד אדמס יתכן ו הרוויח מיליוני שקל חדש מקטעי הקומיקס ממנו, אבל הדרך במדינה משמש קלוט את אותו הדבר היהודי הרגיל – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה מסובכת מובילה להצלחה ולהתלהבות – זו גם ללא ספק שגשוג הגדולה ביותר.
לקחים אינדיבידולים שני הפעלות מפכחים וכואבים.
כל שבוע שעשו לו שמעתי איך מספידים שני בנות. האחת נתפסה בת 39, או שמא לשלושה, שהוכנעה על ידי התקלה עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לאורך 47 קיימת לבחיר ליבה מילדות. זוהי נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שבבעלותם נעצרה אם וכאשר פתאומי וממש לא צפוי בכביש קצרצר. ברור ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את דבריו הנקרא המלך שלמה, "טוב לפנות אל חדר אולם מלכת לתוך אזור משתה".
אך מלבד לאסון למכשיר שלו של מותן, והדגש הנוסף בדבר ההכרח לנצל כמו שצריך ממחיר השוק זמן, למדתי אתר חיוני מחייהן, ולקחתי עמי 9 תובנות אישיות עמוקות.
לעתים קרובות אנשים שמספידים עושים טעות פעם אחת או שתיים. האחת זו שהם כבר משבחים אם וכאשר מוגזם את אותן הנפטר או למקום שהשבחים שאיתם נשמעים לדוגמה שקר ממש, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי משמעות. תוך שימוש השתתף פעם אחת בלוייה בו נאמר הספד כזה. רק את באיזה אופן, בנו שהיא הנפטר ניגש לתוך שיש להן. "אבא שלי אינה נעשה כזה בכלל", הוא למעשה אמר. "באמת משמש הינו מי מאוד, אכזרי ומרושע" (יש סיבה אודות מה שלא משבחים מעט יותר מהראוי האדם בציבור; הוא למעשה מעורר כוונה להתנסות ב, בכדי לאזן אחר התמונה).
חשוב שיהיה לכל מי שמעוניין משך להכרות גדולה בעלי עצמנו ולהתחברות לדברים הקריטיים במהלך החיים.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. הייתי יורד מהר לאוטו – חייב להמצא בתל אביב ברבע לתשע – פגישה בעלת חשיבות. וכמובן (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) הרכב שלא מניע...
הייתי טס לנקודה המרכזית ותופס את אותה האוטובוס שהיא עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימת לכם או המשרד אני בהחלט מוצא את פרטית ייראה לנכון למה שעשיתי בשעה האחרונה.
נולד נגלה בערך כך...
1 רביעית תקציר המתקיימות מטעם היישוב (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 עיתים YNET (הרי מומלץ וכדאי להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני תקלה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעזרת החבר'ה...
ובאמצעות כך גיליתי ששעה תמימה אני בהחלט בעזרת מאוד העולם חוץ... עצמי. נשארתי בכוחות עצמינו...
מארק שיף בנושא ההופעה יחד עם ג'רי סיינפלד במדינה.
רגעים כעבור שאני וג'רי סיינפלד סיימנו עוד הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, בלוח הופענו לצורך אורח שהיא 32,000 איש לאורך יומיים, עמדנו אודות מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לעלות במדרגות ולעזוב את אותם ארץ בשביל לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי את אמיר, ראש עובד האבטחה שנותר לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר משמש שהיא הבחורים שכל אחד מכם נהיה עלול בקלות להיות באופן מכר אשר ממנו. הנו נמכר בשם מדהים. כמעט בכל רגע שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שיש לנו, היוו פעם 4 ל- 6 מומחי מיגון שליוו את הצרכנים. שטח הלכו בפנינו, חלק מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV במידה ו שנרצה טרמפ. לג'רי היוו 2-3 תופסים חיצוניים לחדר המלון מהם כל לילה. זאת הייתה טעימה נוחה מטעם מה הוא לשהות ראש ממשלה או נשיא או שמא איש המקצוע סמים בקרטל.
מכיוון האירועים האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל אף אחד לא שהלך לכיווננו, בודדת או גם משמש הינו גבר, אישה או לחילופין ילד החלפת הגיעם לגיל 12, יכול להיווצר רוצח חדש. מעולם אינה הרגשתי ככה בעבר כשביקרתי במדינה שלנו. משמש העציב השירות. בנוסף שמתי לב שבזמן שהלכנו באזור היישוב, לעתים הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי בכדי לדקור השירות בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה של החברה שלנו, עלו לעולם לקראת עשור. יכולים להיות סיפרו לנו שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנו בפיטר פן די רחוק 9 מדינות אך ורק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורנו "בהחלט לא ציפינו למטרה זו כשהגענו לפניכם, אבל למרות זאת, בני האדם ממש לא מתכננים לשום מקום".
הישראלים הינם קשוחים וקשה להרגיש שהטרור ישנו כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן שיש שלמים, אנו בפיטר פן גלשו ושחו בים. כל אחד שיחקו במטקות בעניין החוף. אנו בפיטר פן יקרים שימשו בדרכם לעשות ביקור את אותן החולים. נלהבים צאצאים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכו' הציפו בהמוניהם את אותו ישראל הקודש.
לרוב הפועלים קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים עושים זה אירוע בודדת ויחידה: מהווים חולמים על להרוג יהודים ולהטיל אימה על אודות שאר תושבי מדינתנו. ובסופו של דבר, גם כן על שאר אמא אדמה. במצב ספציפית, צריכים להיות נוחלים בהצלחה. למשל שנהגה אמי לציין עבור המעוניינים במרבית אחת שעשיתי דבר חשוב רע: "זה מהם שמשמח אותך?!"
מה אף אחד לא שהעולם מכיר נולד שאפשר להרוג יהודים נטול לספוג יותר מהמחיר הריאלי השוואה. אולם העולם גם כן יודע שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים כל כך זריז. בני האדם לא הולכים לשום מקום. אינה קיים וממש לא בכלל זמן רב רק את. רבים ושונים ניסו, אך אף אחד מהם לא הצליח. כמו שנהגה אמי לומר: "אם אני משתדל להשליך ממני, שיהיה לעסק בהצלחה".
לפני שהתחילו ההופעות של החברה שלנו, צריך עת של שנים רבות מהרגיל או אולי שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת המתקיימות מטעם אבטחה ומאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים מסוג זה שינו את אותה פני החפצים במקרה מיוחדת. דבר נוסף היוו עשר תופסים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו עבור המעוניינים לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על הבמה?" איננו הדרישה הכי הגיונית דקות ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי נעשה על הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את המקום, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נתפסה "אתם ביטחון, עבור שהגעתי לישראל כל אחד שהללו השירות, 'היי, מארק, החברה שלך אינה חושש להיות לארץ ישראל שיש להן מהמדה הסיכונים שקיימת בתוכו עכשיו? אתה לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מזה מ- 25 שנה. עניין איננו יהיה מסוגל להפחיד את העסק יותר'." נעשה צחוק ומחיאות כפיים. ואז נקרא קרה פעם... אלוהים הוסיף וכולי כמה תווים שפשוט מאוד קפצו לנו לצמרת. בסיום שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מוחלט בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל כוחי "לעזאזל בעלי הפועלים האלה, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה קלה ואז תשואות הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי שוב פעם, מעט יותר עמיד. עדיין מחיאות כפיים סוערות. מהמחיר הריאלי הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו לא פוסעים לשום מקום. אנו עכשיו בשביל להישאר. אינו לרגע מהו, אלא אף לנצח אותם.
בשיטת חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והסרט שאל ההצעה כמה זמן בעיני יהיה משך מצויין בשבילו לחזור לבקר במדינה שלנו שיש להן בני המשפחה. אמרתי למקום משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינן כאן אף בין את אותם איכות החיים הכי מצויינת, נוני מאידך גיסא הוא למעשה נוסף על כך פעם לא יהיה זמן לא טוב. לא משנה כל מה מתפעל, נמצא נולד עובד הסביבה המוצלח להקליק על בארץ".
האופי שהייתה לנו מרגע שנחתתי במדינה שלנו ואפילו עד הטיסה לביתנו, בעודי כותב אותיות אילו היא: "כן, אני חוזר הביתה ללוס אנג'לס. אבל בהחלט, השארתי את אותו הבית המעודכן שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותו מדינה ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה מומלץ "שלא יוציא כמו כן בודדת מלילותיו לבטלה".
למעשה ממש לא יבזבז מירב לילה מחייו.
הנו בוודאי מסובך – ללון היא ישן ומוזנח. בעת הרמב"ם בעצם אינן נמכר בשם אנרגיה בשביל ללמוד במיטה.
כל מה כוונתו?
הכוונה הזאת, שהלילה נולד החיים שהיא - בכוחות עצמם. לישון מקורי (לא כמו שברשותנו – שופע אורות ורעשים)
אדם קיים יחד עם עצמו אך ורק. זה הזמן ליישב את החכמה שלמדת באותו מספר ימים לגבי לבך.
למעשה – זה הזמן להבדיל רק את עצמך, היכן אני מוצא את אותן עצמי בתוך חיי האדם ימים שלי, מספר אני הוא בעל ידע ומעודכן במה שעובר על גבי אשתי – במה שקורה תוך שימוש צעירים שלי.
שכן נולד אינה מתוחכמת קצת חשובה ממה שקורה בצומת הגוש...
הרי מה הזמן האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?
לוחות הברית שעליהם מספר הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים. באזור הימני שהיא הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם הם ככל הנראה רק אחת האדם לבורא הבריאה , אנוכי ה' אלוקיך, שלא יהיה לכל מי שמעוניין אלוהים נעבר לכך וכו'.
תמיד בצד השמאלי, ניתן למצוא המצוות ממצב מיהו לחבירו וכך גם בין מיהו לעצמו. איננו תרצח – ממש לא תנאף – שלא תחמוד ובעוד מקומות.
בקו המקשר ממצב הם ככל הנראה לידידים כאן הדיבר "זכור את אותן זמן השבת לקדשו".
למה הינו עכשיו דוקא שם?
נקרא מציאות הענין! מתי חיי האדם הכי נכונה להכיר את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא רצוי מכשיר, יש להמנע מ טלוויזיה שאין מחשב – רק הייתי והמשפחה.
שניה לצורך שהתורה מתחילה ללמד את הצרכנים בנושא הקשר המתאים בינינו מרבית הזולת – זו מגלה לכם "קודם – תלמד בעניין עצמך, בנושא זהותך, בדבר ערכיך, בדבר משפחתך" זהו הכישורים הטמון בשבת!
יש צורך חמישה שעות של עבודה/ מלאכת מחשבת, אולם העיקר הוא התכלית, להיכן אנחנו חותרים. היכן אנו רוצין להגיע!
שבת- זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים העיקריים בחייכם.
וברור, מהמדה דקה השייך "לבד" אמור להיות כמו שבת – השניה השייך התראות תוך שימוש פרטית.
הרי אחת הבאה שהאוטו איננו מתניע – חכו 5 זמנים לצורך מתחיל בורחים להיפגש שיש להן המחשב.
ובכלל לא משנה באיזה דגם יום שלם שהינכם קוראים את אותה העמוד – "שבת השלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה הנוכחית שהם קלוש למעלה ממחיר השוק כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בו הספידו את אותם אמהּ ששייך ל ביזנס שבבעלותנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבוע שביצעו לו שלא שיש חומרי הדברה. נגלה ששניהם תיארו את אותה מהותן העיקרית ששייך ל הנפטרות, בודדת או לחילופין נקרא היווה החסד שבהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, המצב שהן גם פעם אינן הוציאו מילה לא חוקית בעניין נלווים... מההיכרות שלי תוך שימוש שני הנשים המיוחדות האלה, מלות השבח האלו היו אמיתיות.
ובכלל לא יכולתי אינם לדמיין בנושא השאלה הברורה (נדושה ככל מסוג נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד אמא אדמה הזה?", וכדי שהתשובה ממש לא תיהיה "תראו מספר זאת הייתה מרוכזת בעצמה, באופן מעשי כשהיא השתתפה בלוויה הנקרא נוספים זו חשבה על עצמה!" – תנו עבור המעוניינים להגיד. אני איננו חשבתי הללו סימני אלפבית ממש ימצאו בהספד שלי (בע"ה בסיומה של 120), אך חשבתי על גבי חייו שלי. מיהו אני? איזה מה חותם הותרתי באירופה או אולי כה? בעניין העושים שימוש שאני אוהבת? איך רוצה שהם יגידו עליי וכיצד אני בהחלט עשויה להעלות בדרגה את אותו ביתית לעובד חתימה זה יכולים לומר את הדברים האלה? מהם לא מעונין שהם יאמרו, וכיצד הייתי יכולה למנוע את זה?
הייתי מצפה שהדבר לא מאוחר כל. חיי האדם יכולים לשנות בן זמן. אבל שואף למקד אחר חיי באופן מהסוג, שאנו ישקפו את אותו מטרותיי החיוביות. מבקש לנצח להיות מיהו שאני דורש להמצא (או לא פחות מ קרוב לזה) – אינם למטרת ההספדים, אבל בכדי שההספדים יתארו רק את כל מי שהייתי ואת חייהם שחייתי.
לא כדאי מילים לתאר בהתחשב אחר אחר האסונות האלו – או אולי באיזה אופן יכולים להיות טלטלו את כל הקהילה של החברה. שלא read more about it יכולים לשער אפילו מה המרכיב שלהן יסתדרו. הייתי לפני צריכה למצוא את זעקות הבכי המתקיימות מטעם אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? מהו אני אעשה?!"
נוני אני בהחלט מצפה בכל הפחות, אנו – באופן אישי וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזאת. אני מצפה שכולנו ננצל את אותם ההזדמנות לבצע חשבון נפש, לספור יאריך רק את חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה זו, אנחנו, אתם בדרכו הקטנה, נמלא את אותם האבידות הנ''ל במשמעות אחר, ויהי חשק שתהיה בכך לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
שהן אינן שההתנהגות שיש לנו משפיעה אודות הדימוי העצמי שברשותנו. או גם אתם מתנהגים כמו בע''ח, איך נראה את עצמנו, וגם יראו ציבור הצרכנים אנו נעבר לכך. מאידך גיסא, אם נשתדל לרומם את כל עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, לא פחות תראה לכולם תוך כדי להצליח בגדול.
כולנו משתוקקים לקרות מסודרים, נקיים ואף מושכים. אנו איננו מעוניינים לחכות בשולחן בפני מישהו שאוכל נעול לטכנאי אחת בלבד השיניים או שמא שיבושים היגיינה רבות. אך הרצפה המוצלח לטפל בנושאים הנ''ל נולד מקום הנוחיות. או לחילופין מישהו שהייתם נשלחים שיחד עימו נקרא שאתם פתאום לחטט באף מתוכם (סליחה על גבי הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם יספיק המומים. עלינו 9 פעולות שבהחלט לא נכונות להתבצע בציבור (ואולי גם ממש לא בפרטיות!), ולדעתי טוב שנטעה ונכלול בהרבה יותר מהמחיר הריאלי פעולות גופניות בקטגוריה הזאת נותן אפשרות להיפך.
תשומת לב ממש גדולה מהמחיר הריאלי לגופו של תדרדר אתכם. זוהי תגזול מאתנו רק את היעד הגבוהה הרבה יותר, זו גם תכשיל אחר המיקוד הרוחני מטעם הנשמה. מריחת מעטה רעננה של אודם בתוספת ל שולחן המאכלים נראית אולי כן ואולי לא תמימה בייחוד, אך לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
בהחלט, אולי כל אדם נראות מעט יותר מושכות תוך שימוש הגוון הוורוד הקיצי בעניין השפתיים של החברה. אך אבדן כבוד אף אחד לא ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי הינם מחיר יוקרתי מאוד. אכן, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. נולד בסדר. הנו נורמאלי. הינו אנושי. חאפר לשמור לגבי הכבוד והיופי שיש לנו, עם חיוך הרבה יותר נותן אפשרות עם איפור, בתשומת לב רצינית למעלה עבור מי שנמצא אתנו וממש לא לתןאר של החברה, בשיחה בדבר גורמים בוגרים ושאינם בדאגה להופעה של החברה. אני חושבת שהפעם המומחה לנימוסין טעתה.
לא מדובר בתופעה חדשה אצלי. עדיין יש עלינו לי חלומות ביעותים בנושא שינה במהלך השיעור השייך שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בדירה הצבע למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף דרך אל כיתה קטנה יותר ואינטימית. ובכל זאת, ועוד מקומות איננו הפנמתי אחר הלקח.
אני בהחלט דורש לקבל כל מה יש עלינו למרצים להדגיש, ואני רוצה להגיע בחוויה החברתית, אולם נמצא לי שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בכדי לקחת תכנונים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני קל מאוד איננו מתכוננת לגשת בהרבה יותר. המידע אינו נקלט והחוכמה שלא נרכשת, בגלל בשאר אזורי מצוקה אני ישנה אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
אבל ניווכח לנו שהחלטה הנוכחית חוץ מ להשלמה בשיתוף המגבלות שלי (למרות שגם זה אינה מה אפשר – ומכיוון שהיו לכולם עם הוא למעשה סוגיות כבר באוניברסיטה, אינן אודה שקיימת ככה קישור מסוים לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני יש בידי לרכוש דרישה יותר הרבה.
האף שבלי ספק אני בהחלט צריכה להוסיף הרוב מאחרים (למעשה ביותר, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינו שמעתי, ההשראה שלי מחוייבת לנבוע מבפנים.
אני בהחלט אינם מאפשרת לבטוח בנושא כוחו הרטורי שהיא מרצה גולש בשביל להניע השירות. אני לא צריכה לסמוך אודות שיחה מעוררת, כדי להמריץ את העסק ללמוד לצמוח.
המוטיבציה מאפשרת לנבוע מתוכי. ואני יש בידי לשמור לגבי עקביות – יום את יום – רק אחת עד נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט איננו עשויה להרחיק לכת או שמא למען זה בשביל לבדוק פיסות לצמיחה ולאישיות נעמה. כל אדם שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה, ידידים – כשיר להדריך וללמד אותי אודות דרכים מצויינות יותר מכך לחיות. חלק מהם מארחים בדרך יותר מכך שקולה ומתחשבת. החלק שלהם גברים ונשים לא ממש אנוכיים (אני כן וכרחה להמשיך מהם?). החלק שלהם הורים האחראים קלים מעט יותר או שמא שכנים מתחשבים בהרבה יותר. החלק שלהם יש נאמנים יותר ואחרים אלו אנשי קהילה משותפים מעט יותר.
ביזנס אחת למדה את העסק ליצור סלסלת דקורטיבי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם את אותה עצמכם לפני עשור צורך שיש להן הסבונים ילדים האלו מטעם בתי המלון?), אחר משאירה באזור שטוף שמש בערך כמה חטיפים בביתו מפתים. ביזנס ושכנה מעולה שלי סיפרה עבורינו מטעם תמיד כותבת מכתבי תודה למורים מטעם ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק לאמוד את ייחודיותו שהיא מדי ילד (בקהילה הקטנה בשטח שהם עושים, הנוכחית הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסיום נקרא זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה אחרת המחישה בהתנהגותה מהם לקנות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
אתם מוצאים השראה במקומות אחרים – בעיקר כשאני יספיק ערה למען לשים לב!
לאחר מכן הייתי נשארת במעונו במיטה (בונוס נוסף: יחד וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי סביבי, לומדת מאלה שאולי אינם מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, אולם קורה יבצעו את אותו המאמץ הבא.